|
|
המונח
|
מילת
קיצור
|
משמעות
|
| A Tempo
|
A tempo
|
חזרה לטמפו
הקודם, לאחר שינוי |
| Accelerando
|
Accel.
|
במהירות
הגדלה והולכת |
| Agitato
|
Agitato
|
ברגש,
בהתרגשות |
| Alla Marcia
|
Alla Marcia
|
בקצב המרש |
| Allegretto
|
Allegretto
|
מהיר למדי,
אך לא כמו האלגרו |
| Allegro
|
Allegro
|
שמח, טמפו
מהיר |
| Andante
|
Andante
|
מתון, זורם
ובנחת |
| Animato
|
Animato
|
ברוח, בחיות |
| Cantabile
|
Cantabile
|
באורח שירתי |
| Con brio
|
Con brio
|
במרץ |
| Crescendo
|
Cresc.
|
הגברה
מודרגת של הצליל |
| Da Capo
|
D.C.
|
לחזור על
הקטע מהתחלה |
| Decrescendo
|
Decresc.
|
החלשה
מודרגת של עוצמת הצליל |
| Diminuendo
|
Dim
|
להחליש
בהדרגה את עצמת הצליל |
| Dolce
|
Dolce
|
בנעימות,
ברוך |
| Espressivo
|
Espressivo
|
בהבעה |
| Fine
|
Fine
|
סוף |
| Forte
|
f
|
חזק |
| Fortissimo
|
ff
|
חזק מאוד |
| Grazioso
|
Grazioso
|
בהוד,
בחגיגיות וברוחב |
| Il canto
|
Il canto
|
המלודיה |
| La Melodia
|
La Melodia
|
המלודיה |
| Legato
|
Legato
|
קשור יחד,
ללא הפסק בין הצלילים |
| Leggiero
|
Leggiero
|
קל, בקלות |
| Lento
|
Lento
|
לאט |
| Marcato
|
Marcato
|
מובלט וברור,
להטעים כל צליל |
| Mezzo forte
|
mf
|
בינוני חזק |
| Mezzo piano
|
mp
|
בינוני שקט |
| Misterioso
|
Misterioso
|
במסתוריות |
| Moderato
|
Moderato
|
בצעד מדוד |
| Molto vivace
|
Molto vivace
|
בחיות רבה |
| Piano
|
p
|
שקט |
| Pianissimo
|
pp
|
שקט מאוד |
| Poco
|
Poco
|
קצת, במקצת |
| Poco a poco
|
Poco a poco
|
קצת, קצת |
| Poco moto
|
Poco Moto
|
במעט
תנועתיות |
| Presto
|
Presto
|
מהר מאוד |
| Ritard
|
Rit.
|
להאט בהדרגה |
| Scherzando
|
Scherzando
|
בנגינתיות |
| Sempre
|
Sempre
|
תמיד |
| Sforzando
|
sfz
|
בהדגשה חזקה |
| Simile
|
simile
|
באורח דומה
כמקודם |
| Staccato
|
Stacc.
|
צלילים בלתי
מחוברים, מנוגד ללגטו |
| Tempo
|
Tempo
|
מהירות |
| Teneramente
|
Teneramente
|
ברוך,
בעדינות |
| Tranquillo
|
Tranquillo
|
שקט, שלו
ורגוע |
| Vivace
|
Vivace
|
במרץ
ובמהירות |
| Vivo
|
Vivo
|
בחיות |
|
|
|
אגוגיקה |
הטעמת צליל המתקבלת ע"י השהייה (פרמטה),
הגבהה או הנמכה. כמו כן, אקורד דיסוננטי לפני פתרונו מהווה הטעמה אגוגית |
|
אוניסון |
שני צלילים או יותר שביניהם קיים מרווח
של פרימה – המושמעים יחד. |
|
אקורד |
תצליל. צירוף של כמה צלילים המושמעים בו
זמנית. האקורד ההרמוני הבסיסי (דו-מי-סול) בנוי משתי טרצות: גדולה וקטנה.
האקורדים
המשולשים: מורכבים משלושה צלילים ומתחלקים ל- א. מז'וריים (טרצה גדולה +
טרצה קטנה) ב. מינוריים (טרצה קטנה + טרצה גדולה). האקורד המז'ורי היסודי
דו-מי-סול, יכול להתהפך לסקסטאקורד (מי-סול-דו) ואז תבניתו היא: טרצה קטנה
+ קוורטה זכה. ההיפוך השני – קווארט סקסטאקורד הוא סול-דו-מי ותבניתו היא:
קווארטה זכה + טרצה גדולה.
האקורד המינורי (דו-מי במול-סול) גם כן יכול להתהפך לסקסטאקרוד (מי
במול-סול-דו) ותבניתו היא טרצה גדולה + קווארטה זכה. ההיפוך השני הוא
קרווארט סקסטאקורד (סול-דו-מי במול) ותבניתו היא קרוואטה זכה + טרצה קטנה.
האקורד המוגדל שכולל טרצה גדולה + טרצה גדולה בכל היפוך שהוא.
האקורד המוקטן הוא דו-מי במול-סול במול (טרצה קטנה + טרצה קטנה) סקסטאקורד
מי במול-סול במול-דו (טרצה קטנה + טריטון) וקווארט סקסטאקורד סול
במול-דו-מי במול (טריטון + טרצה קטנה).
אקורד
נוסף מסוג אחר, הכולל בתוכו 4 צלילים הוא הספטאקורד הדומיננטי. אקורד זה
בנוי על הדרגה ה-5 של הסולם הדיאטוני ומטרתו להיפתר אל הטוניקה (מז'ורית או
מינורית). מבנה הספטאקורד כולל אקורד משולש מז'ורי במצב יסודי + טרצה קטנה.
סול-סי-רה-פה. היפוכיו הם: א. קווינטסקסט , סי-רה-פה-סול (אקורד מוקטן +
סקונדה גדולה) ב. טרצקווארט, רה-פה-סול-סי (טרצה קטנה +סקונדה גדולה + טרצה
גדולה), והסקונדאקרוד, פה-סול-סי-רה (סקונדה גדולה + אקורד משולש מג'ורי). |
|
א-קפלה |
הפירוש המילולי של המושג הוא "בסגנון של
הכנסייה". הכוונה היא לזימרה ללא ליווי. אם בכל זאת קיים ליווי כלי, הוא
מותאם באוניסון או באוקטבות לזימרה. |
|
אקצנט |
הטעמה מוזיקלית. הדגשת צלילל או פעימה
אחת בתוך תיבה נתונה: במשקל זוגי האקצנט הטבעי נופל על הפעימה הראשונה.
במשקל מרובע מוטעמת חזק הפעימה הראשונה ואילו השלישי מוטעמת במידה פחותה.
במשקל משולש נופל האקצנט על הפעימה הראשונה. ואילו השתיים הנוספות רפות
במידה שווה. |
|
דינמיקה |
דרגות העוצמה של הצלילים, כגון: פורטה,
פיאנו, קרשנדו (הולך ומתחזק) דימינואנדו או דה-קרשנדו (הולך ונחלש) וכיוצא
באלה. |
|
הדה |
פעימה. מידת המשקל בתיבה. במשקל 4/4, כל
רבע=הדה או כל שני רבעים=הדה אם מדובר בניצוח א-לה-ברווה. וכן הלאה. |
|
המבנה הבסיסי של מקלדת הפסנתר |
לפסנתר כיום יש 88 קלידים ושבע אוקטבות.
האוקטבה המרכזית שבה נמצא ה-לה בבינה השניה במפתח סול, נקראת אוקטבה מספר 1
והשתיים שמעליה נקראות בהתאמה 2,3, ו 4. האוקטבה שמתחת ל-לה המרכזי נקראת
קטנה וזו שמתחתיה גדולה והנמוכה ביותר נגדית. |
|
הרמוניה |
תורה מוזיקלית המבוססת על האקורדים:
עוסקת במבנה האקורדים, סוגיהם, הקשר ביניהם ומהלכם ההדדי. הרמוניה המפיקה
מספר צלילים בו זמנית, מהווה ליווי למלודיה, שבה מושמעים הצלילים בזה אחר
זה.
בהרמוניה, הצירוף האנכי של הצלילים מהווה
את העיקר ואם נוצרת מנגינה אופקית – היא אקראית וחסרת חשיבות בניגוד לשיטת
הקונטרפונקט, המבוססת על המודוסים, מבוססת ההרמוניה כולה על המג'ור והמינור
– שני סולמות שהתגלו כ"נוחים" ו"יעילים" לעצב על פיהם שיטת אקורדים הגיונית
ומסודרת. |
|
טונאליות |
השיטה של החבור המוזיקלי המבוססת על
העיקרון המנחה, שכל מנגינה תהיה שייכת למערכת מסויימת והכוונה היא לשליטתו
של סולם מסויים ומוגדר כתבנית לכל המנגינה. לכן, לא יתכן אקורד "סתם" כי אם
אקורד הבנוי על דרגה כלשהי בסולם. כלל חשוב בשיטה הטונלית הוא הדגשת
הטוניקה. לכל סולם (דיאטוני), ומתוך כך לכל מנגינה שמבוססת על סולם, ישנה
טוניקה, שבה הסולם מתחיל ואליה הוא שואף להגיע בסיום.
הימצאותו
של הטון המוביל (הצליל סי בסולם דו מג'ור) הנמוך רק בחצי טון מהטוניקה,
מגביר את תחושת המתיחה והמשיכה לקראתה ונותן תחושה של סיום ואתנחתא בנגינת
הטוניקה. |
|
טמפו |
המהירות שבה מבוצעת המנגינה כולה. ביצוע
איטי עשוי לשוות לה אופי עצוב, או אצילי, וביצוע מהיר יכול לשוות למנגינה
אופי קליל ועליז. |
|
טרנספוזיציה |
העברה של מנגינה מסולם אחד לסולם אחר.
המנגינה המקורית מועברת בשלמותה, ללא שינוי לגובה (פוזיציה) אחר. ישנו צורך
בטרנספוזיציה כשהזמר אינו מסוגל לשיר את המגינה בגובהה המקורי, או כאשר
מועברת המנגינה מכלי אחד לאחר ונוצרים קשיים טכניים בנגינה. |
|
מודולציה |
מעבר מסולם לסולם בתוך המנגינה. בדרך כלל
נעשה המעבר בין סולמות רלטיביים – קרובי משפחה (עם אותם סימני התק) כגון
סול מג'ור ומי מינור. במקרים אחרים מתבצעת מודולציה בין סולמות מקבילים
(בעלי אותה טוניקה) כגון רה מג'ור ורה מינור. קיימת אפשרות לעבור לדרגה
החמישית של הסולם הפותח (למשל: מעבר מדו מג'ור לסול מג'ור). ברוב המקרים
מסתיימת המנגינה בסולם הפותח שלה. |
|
מודוס |
סול של סולם. המודוסים הם מספר מסויים של
סולמות (בהם גם המז'ור והמינור) ששימשו את המוסיקה הכנסייתית עד למאה ה-17.
מקורם של מודוסים אלו הוא ביוון העתיקה.
המודוסים
מתחלקים לשתי קבוצות, כשהמדד לסיווגם הוא קרבתם למז'ור או למינור:
יוני
– זה למז'ור. לידי – כמו המז'ור, עם תיקון +4 (זהה לתבנית פה-פה ללא
תיקון). והמודוס הלוקרי, הנדיר יחסית, כמו פריגי עם תיקון נוסף: -5 – זהה
לתבנית סי-סי ללא תיקון). |
|
מוטיב |
נושא. קטע מוסיקלי קצר, בעל אופי ריתמי
או מלודי מסוים, המשמש בסיס לחיבור יצירה או חלק ממנה. המוטיב עשוי לחזור
בווריאציות שונות במהלך היצירה או על ידי כלים אחרים. מוטיב אחד או יותר
מצטרפים לנושא, שהוא יחידה מוסיקלית מושלמת. חיבור מוסיקלי עשוי לכלול נושא
אחד בלבד, כמה נושאים או שני נושאים. צורה ידועה היא ביסוס היצירה על שני
נושאים המנוגדים זה לזה במהלך היצירה ומשתלבים או "מתפשרים" לקראת סופה.
לעתים מהוות המילים נושא ומוטיב שתי מילים נפרדות. |
|
מונודיה |
מונופוניה, הומופוניה. למונח זה שני
פירושים: א. שירת יחיד ללא ליווי מוזיקלי (מונופוניה) ב. הומופוניה – ליווי
מוסיקלי לשירת סולו: המלודיה נשלטת בידי קול אחד ואילו שאר הכלים באים רק
ללוותו. דוגמאות בולטות למונודיה הם שירת הטרובדורים בימי הביניים.
הקונצ'רטו סולו והאופרה. הליד, ענף גרמני-אוסטרי של המונודיה, הוא שירת
סולו מלווה בפסנתר. |
|
מושג |
פירוש |
|
מנעד קולות האדם |
המנעד הוא תחום הצלילים (לגובה) שאליו
מסוגל להגיע כלי נגינה, או במקרה הזה, זמר/זמרת. המנעדים מתחלקים לשתי
קבוצות: קולות נשים וקולות גברים. סופרן, הקול הנשי הגבוה מ-דו על קו העזר
הראשון מתחת לחמשה עד לה אוקטבה + סקסטה מעליו. אלט, הקול הנשי הנמוך מ-סול
על הבינה השלישית מתחת לחמשה עד ל-מי בבינה החמישית. טנור, הקול הגברי
הגבוהה: מ-דו על הבינה השניה במפתח פה, עד ל-לה על הבינה השניה במפתח סול.
בס, הקול הגברי הנמוך: מ-מי על קו העזר הראשון מתחת לחמשה של מפתח פה, עד
ל-דו על קו העזר הראשון מעל לאותה חמשה. |
|
מפשחת כלי הנגינה |
כלי הנגינה מתחלים ל-4 קבוצות עיקריות:
כלי מקלדת (פסנתר, צ'מבלו) כלי מיתר (הכינור הלאוטה וקרובי משפחתם) כלי
נשיפה מעץ (כולל אל שהיום מיוצרים ממתכת) כגון: חלילית, קלרניט, חליל צד
וכלי נשיפה מנחושת: קרן, טרומבון, חצוצרה. ישנם גם כלי הקשה וקצב, כגון:
תופים, קסילופון, משולש ומצלתיים. |
|
מקצב |
ריתמוס. משך הצלילים בתוך תיבה נתונה. על
פי המשקל של המנגינה. |
|
מרווח |
הבדל גובה בין שני צלילים. בדרך כלל
נמדדים מלמטה למעלה – בסולם המג'ורי. כל מרווח נקרא על פי מספר הדרגות שהוא
תוחם: לדוגמא, המרווח בין דו ל-לה בסולם דו מג'ור יקרא סקסטה, מכיוון שהוא
תוחם 6 דרגות: דור, רה, מי, פה, סול ולה.
המרווחים
הם: פרימה (דו-דו). סקונדה (דו-רה). טרצה (דו-מי). קווארטה (דו-פה).
קווינטה (דו-סול). סקסטה (דו-לה). ספטימה (דו-סי). אוקטבה (דו-דו הגבוה ב 8
דרגות).
המרווחים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: הזכים (פרימה, קווארטה, קווינטה
ואוקטבה) והגדולים (סקונדה, טרצה, סקסטה וספטימה). |
|
משקל |
מטורום. חלוקת המנגינה לתיבות וחלוקת
התיבה לפעימות. לדוגמא: המשקל 3/4. הספרה התחתונה (4) מסמלת את אורך התו
(רבא). והספרה העליונה (3) מסמלת את מספר הרבעים בכל תיבה. |
|
סולם מוסיקלי |
שורת צלילים המשמשת בסיס, תבנית או מסגרת
ליצירה מוסיקלית כלשהיא.
בהרמוניה המסורתית מתחלקים הסולמות לשתי
קבוצות: מג'ור ומינור. הסולם המוסיקלי תחום במרווח של אוקטבה ומחולק לשני
טטרקורדים: דו-פה ו סול-דו (בסולם דו מג'ור). כל סולם מז'ורי זהה במבנהו
הפנימי לכל סולם מז'ורי אחר וכך גם לגבי הסולמות המינוריים. המשתנה היחיד
הוא הטוניקה (גובהו היחסי של הסולם במערכת התווים).
הסולם
המז'ורי בנוי על תבנית של: טון, טון, חצי טון, טון, טון, חצי טון, טון.
הסולם
המינורי לעומתו, מתפצל לשלושה סוגים: הטבעי, ההרמוני והמלודי. המינור הטבעי
בנוי על תבנית של: טון, חצי טון, טון, טון, חצי טון, טון, טון. במינור
ההרמוני ישנו תיקון, הגבהת הצליל השביעי בחצי טון והפיכתו לטון מוביל.
בסולם המלודי בעליה, מוגבה גם הצליל השישי בחצי טון – ויורד כמינור טבעי. |
|
סינקופה |
העברת האקצנט להדה (פעימה) החלשה של
התיבה – למשל: הפעימה השניה במשקל 2/4. שימוש רב בסינקופה נעשה במוסיקת
הג'אז, אם כי גם בסגנונות אחרים. |
|
פוליפוניה |
רבקוליות. מוסיקה הבנויה על מספר קולות,
הזורמים זה לצד זה תוך כדי עצמאות הדדית ושוויון בערכם המוסיקלי.
הפוליפוניה נולדה בסביבות סוף המאה ה-9: בתקופה זו הוחל בצירוף שני קולות
כשביניהם מרווח מרווחים שנחשבו לזכים כבר בימי יוון העתיקה: אוקטבה, קוינטה,
וקווארטה. צירוף זה נודע גם בשמות: אורגנום ודיאפוניה.
במאה
ה-13 הותר להשתמש גם בטרצה וסקסטה (פובורדון), ולאחר מכן ניתן יותר חופש
פעולה לקול העליון, בעוד שהבס המשיך ללוות בצלילים ארוכים (דיסקאנט). למעשה
הפוליפוניה היא הבסיס להיווצרותו והתפתחותו של הקונטרפונקט החל מהמאה ה-14. |
|
פריודה |
קטע מוסיקלי בתוך היצירה שהוא בעל שלמות
בפני עצמו. הפריודה מורכבת משמונה תיבות כשכל 4 תיבות הן פסוק (פראזה).
הפסוק הראשון הוא הראשה, מסתיים בדומיננטה (חצי קדנצה) והפסוק השני (סופה),
מסתיים בטוניקה (קדנצה מלאה). |
|
קדנצה |
פתרון קונסוננטי לאקורד דיסוננטי. מאז
המאה ה-16 בנויה הקדנצה ברוב המקרים מאקורד (או ספט-אקורד) דומיננטי המוביל
לאקורד הטוניקה. הקדנצה באה בדרך כלל סיום היצירה או בסיום משפט מוזיקלי.
קיימת גם קדנצה הבנויה מהדרגות הרביעית והראשונה. אלו הן קדנצות זכות, אך
קיימות גם קדנצות חלקיות: השהיית האקורד הדומיננטי, או פתרונו שלא לטוניקה
– כחלק מהגיוון בביצוע המוסיקלי. |
|
קונטרפונקט |
אמנות הצירוף של מנגנה אחת (או יותר)
למנגינה נתונה והשמעתן בו זמנית.
לראשונה
הופיע מונח זה במאה ה-14 ובתוקפה זו עוצבו חוקיה של אמנות זו.
עיקרו
של הקונטרפונקט הוא שילוב של שתי מנגינות זו בזו כאשר הן מתקדמות במקביל
לאורך החמשה. כל אחת מהנגינות שומרת על ייחודה ועצמאותה ואף אחת מהן לא
מהווה ליווי בלבד לשניה. לפי שיטת הקונטרפונקט, כל אקורד שנוצר במהלך
היצירה הוא מקרי בהחלט ואין לו משמעות מיוחדת – בניגוד להרמונה שמבוססת על
האקורדים.
קיימות מספר דרכים לכתיבת קונטרפונקט:
א. תו
כנגד תו. שני הקולות הולכים בצעדים שווים ומתואמים.
ב. שניים, שלושה או ארבעה תווים כנגד אחד.
ג. צלילי השהיה: ישנם שניים או שלושה תווים כנגד אחד, כשהצליל השני משתהה,
נכנס לתיבה שאחריו ויוצר סינקופה.
ד. עימות מעוטר/ מורכב: שילוש של שלושת הצורות הראשונות תוך שימוש חפשי
יותר בריתמוס.
ה. עימות הפוך: שני הקולות יכולים להתחלף בתפקידיהם – הגבוה יהפוך לנמוך
ולהיפך.
ו. חיקוי: קול אחד מחקה את השני חיקוי מושלם (קאנון) – או שמוטיב מסוים
משמש כנושא שחוזר על עצמו (פוגה). |
לראש העמוד
|